הכשרת הישוב ביטוחים בע"מ נ' אלקובי ואח'

פסק דין

תביעת שיבוב בגין נזק רכוש שנגרם בתאונה שארעה בלילה שבין ה-1/4/10 ל-2/4/10 בצומת בית אריה באיזור יהודה ושומרון.

1.הנהג ברכב התובעת (להלן, ולשם הנוחות, "התובע") טוען כי בעת שהתקרב לצומת אריה (צומת מסוג –T), ראה מרחוק רכב עומד בצד ימין של הצומת. התובע הגיע לצומת והתכוון לפנות שמאלה. כאשר היה קרוב מאוד לצומת (כ - 2 מט' מקו העצירה) החל הרכב שעמד קודם לכן בצד ימין לפנות שמאלה, וכתוצאה מכך פגע בו רכב התובע (בגלגל אחורי שמאלי) עם חלקו הקדמי ימני.

2.הנתבעת טוענת, מנגד, כי הגיעה לצומת ועצרה בתמרור עצור. לאחר מספר שניות ובטרם החלה לפנות שמאלה, הגיח רכב התובע מאחור ופגע ברכבה בעוצמה רבה כך שהרכב נהדף קדימה וניזוק מאחור.

3.לאחר ששמעתי את עדויות הנהגים המעורבים ועדות עד נוסף (בעלה של הנתבעת אשר נסע ברכב הנתבעת בעת התאונה), ועיינתי בכל המסמכים שהוגשו ובכלל זה תמונות הנזק בשני הרכבים, טופסי הודעה לחברות הביטוח, דו"ח פעולה של שוטר שהגיע למקום התאונה בסמוך לאחר התרחשותה, חוות דעת שמאי ומסמכים נוספים, אני סבורה כי התאונה התרחשה בעת שרכב הנתבעת החל לפנות שמאלה, כאשר רכב התובע (שהגיע לצומת אחריו), פגע בו בחוסר זהירות, ומכאן שדין התביעה להדחות.

להלן נימוקי:

4.מתרשים שערך שוטר שהגיע למקום בסמוך לאחר התאונה, בו צוירו הרכבים כפי שנמצאו עומדים (טרם הזזתם) מיד לאחר התאונה, עולה כי רכב הנתבעת עמד, לאחר התאונה, בזוית של 90 מעלות ביחס לכביש 465 –דבר שמתיישב עם פגיעה חזקה בפינה שמאלית של הרכב, כאשר הרכב החל בפניה שמאלה, אשר הסיטה את הרכב קדימה ולכיוון ימין.

5.מעדות התובע עולה כי המקום היה חשוך מאוד במועד קרות התאונה – "באותו לילה הצומת לא היה מואר"-עמ' 1 שר', ומכאן שאין לקבל עדותו לפיה ראה את רכב הנתבעת כבר 150 מטר לפני הגיעו לצומת.

יש לציין כי גם בדו"ח הפעולה שמולא במקום האירוע על ידי שוטר שהגיע למקום נרשם כי התובע אמר כך: "...תושב בית אל אשר אמר כי נסע מבית אל לכיוון בית אריה וכי כשהגיע לצומת בית אריה ורצה לפנות ימינה לכיוון בית אריה לא הבחין ברכב אשר עמד בשולי הכביש. לטענתו הם היו ללא אורות ונכנס בהם.." – ההדגשה לא במקור – ע.ב.

גם בעובדה כי התובע לא ראה את רכב הנתבעת, עובר לתאונה, יש כדי לחזק את הקביעה לפיה התובע לא שם לב לרכב הנתבעת שעמד בצומת לפני הגעתו לשם, ופגע בו בעוצמה רבה בעת שזה החל בפנייתו שמאלה.

6.אין גם לקבל את עדות התובע לפיה נסע במהירות נמוכה מאוד עד כדי - "מהירות עצירה" כהגדרתו בעדותו.

מתמונות הנזק בשני הרכבים (המדגימות פגיעה בעוצמה חזקה מאוד) עולה באופן ברור כי התובע נסע במהירות גבוהה, וזאת על אף שהתקרב לצומת ולתמרור עצור. לו היה התובע נוסע במהירות "עצירה" כפי שהעיד, יכול היה למנוע את הפגיעה ברכב הנתבעת.

ודוק –לתובע הוצגו תמונות הנזק ברכב הנתבעת ברם הוא הכחיש כי כך נראה הנזק מיד לאחר התאונה והעיד כי "בסך הכל היתה פגיעה אחת קטנה בבגאג'". כן טען כי צילם את הנזק ברם התמונות נגנבו יחד עם רכבו, ועל כן לא יכול היה להציגם.

מעבר לעובדה שלא הוצג אישור משטרה בדבר גניבת הרכב, הרי שעדות התובע אינה מתיישבת עם האמור בדו"ח השוטר בו נכתב כי ניתן אישור לגרירת הרכבים. לו היתה הפגיעה ברכב הנתבעת מסתכמת ב – "נזק קל לבגאג'" לא היה כל צורך לגרור את הרכב.

עדות התובע, כאמור לעיל, אף אינה מתיישבת עם הנזק שתועד ברכב שלו, שגם הוא מעיד על פגיעה בעוצמה חזקה.

7.עדות התובע בבית המשפט אף אינה עומדת בקנה אחד עם האמור בטופס ההודעה שמסר לחברת הביטוח. בטופס ההודעה מסר כי – "נסעתי בכביש. רכב שעמד בצד הדרך פרץ לכביש ללא איתות וללא שום סימן וגרם לתאונה".

בעדותו בבית המשפט הוברר, כאמור לעיל, כי רכב הנתבעת לא עמד בצד הדרך אלא עמד בצומת, ומכאן שאף אם עמדה הנתבעת בצד ימין, ואני מקבלת את עדות התובע כי רכב הנתבעת אכן עמד עובר להתחלת נסיעתו בצד ימין של הדרך ולא במרכז הכביש, היה על התובע לעצור לפני הרכב ולצפות אפשרות שהתובעת תחל בנסיעה שמאלה.

8.גם מיקום הפגיעה ברכב הנתבעת מעיד על כך כי הפגיעה בה ארעה לאחר שהחלה כבר בפניה שמאלה, שכן ניתן לראות מעיכה חזקה בדופן שמאל מעל הגלגל האחורי – פגיעה שאף הביאה לקימוט מכסה המנוע.

10.לסיכום האמור לעיל – יש לקבוע כי התאונה התרחשה בעת שרכב התובע הגיע במהירות רבה לצומת, לאחר שרכב הנתבעת כבר עמד במקום, לא האט מהירות נסיעתו ולא עצר, וכתוצאה מכך פגע ברכב הנתבעת בדופן שמאל אחורי, כאשר רכב הנתבעת החל בפניה שמאלה.

בנסיבות אילו יש להטיל האחריות לקרות התאונה על התובע.